הזמנה ותשלום מהשולחן בסריקת QR

רוב מה שנקרא "תפריט ברקוד" הוא קובץ PDF או עמוד עם תמונות. הסועד קורא, ואז מחכה למלצר כמו תמיד. זה חוסך הדפסה, ולא הרבה יותר.

תפריט שמזמינים ממנו הוא דבר אחר. הקוד יודע באיזה שולחן יושבים. הסועד בוחר מנה, מסמן "בלי בצל", שולח, וההזמנה מגיעה למטבח עם מספר השולחן. בלי שמישהו מקליד אותה שוב.

Nosh היא מהסוג השני.

1. סורק את הקוד במצלמה של הטלפון. התפריט נפתח בדפדפן.
2. בוחר שפה אם צריך: עברית, אנגלית, ערבית או רוסית.
3. בוחר מנות ותוספות. אלרגנים מסומנים ליד כל מנה שהזנתם לה.
4. שולח. מי שיושב איתו יכול להוסיף מהטלפון שלו לאותו שולחן.
5. רוצה עוד משהו? מזמין שוב, בלי לחפש מלצר.
6. בסוף משלם מהטלפון, ומוסיף טיפ אם הוא רוצה.

שמות המנות מוצגים בשפות שאתם הזנתם. מנה שהזנתם רק בעברית תופיע בעברית גם לתייר.

שלוש דרכים, והשולחן בוחר:

• כל אחד משלם על מה שהוא הזמין.
• מחלקים את הסכום שווה בשווה.
• כל אחד מקליד כמה הוא משלם, עד שהחשבון נסגר.

בשבילכם זה לא משנה את המחיר: המחיר קבוע לסניף, ולא לפי תשלום.

למסוף שלכם. התשלום מהטלפון עובר דרך חשבון הסליקה שלכם בטרנזילה או ב-Hyp, בעמלות שכבר סגרתם איתם. Nosh לא נוגעת בכסף ולא לוקחת ממנו אחוז. גם לא מהטיפ.

סועד שרוצה לשלם במזומן או בכרטיס אצל המלצר משלם כרגיל.

זו השאלה הראשונה שכל בעלים שואל, ובצדק. מלצר טוב מוכר יותר מכל תפריט.

ההזמנה מהטלפון לא באה במקומו. היא לוקחת ממנו את החלקים שאף אחד לא נהנה מהם: לרשום, להקליד, לרוץ עם מסופון, לחלק חשבון לשישה. מה שנשאר זה להגיע לשולחן, להמליץ על המנה של היום ולשים לב מי צריך משהו.

במסעדה שבה משלמים בסוף הארוחה, המלצר מאשר את ההזמנה הראשונה של השולחן לפני שהיא יוצאת למטבח. ככה הוא נשאר בתמונה, והמטבח לא מקבל הזמנה משולחן שאף אחד לא ראה.

ואפשר לכבות. בערב עמוס, או כשהאינטרנט נופל, אתם מכבים את ההזמנה העצמית ממסך הניהול וממשיכים לעבוד כמו פעם.

באתר יש התאמות נגישות לפי תקן הנגישות הישראלי לאתרים (ת"י 5568): קורא מסך, מקלדת והגדלת טקסט. מי שלא רוצה או לא יכול להשתמש בטלפון מזמין מהמלצר, וזה תמיד נשאר אפשרי.

הצהרת הנגישות